ר"ן על נדרים י׳ א:י״א

מהדורה: מהדורת וילנא

« ר"ן על נדרים י׳ ע״א:י׳ ר"ן על נדרים י׳ ע״א:י״ב »

1 נדרים פתח ↗

מַתְנִי׳ הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״קֻוֽנָּם״ ״קוּנָּח״ ״קוּנָּס״ — הֲרֵי אֵלּוּ כִּינּוּיִין לַקׇּרְבָּן. ״חֶרֶק״ ״חֶרֶךְ״ ״חֶרֶף״ — הֲרֵי אֵלּוּ כִּינּוּיִין לַחֵרֶם. ״נָזִיק״ ״נָזִיחַ״ ״פָּזִיחַ״ — הֲרֵי אֵלּוּ כִּינּוּיִין לִנְזִירוּת. ״שְׁבוּתָה״ ״שְׁקוּקָה״, נוֹדֵר בְּ״מוֹהִי״ — הֲרֵי אֵלּוּ כִּינּוּיִין לַשְּׁבוּעָה.

2 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבועות פתח ↗

כגון שהיו כו'. מוכח מדברי רבינו דלא כמש"כ התו"י נדרים דאף אם אינו מבין הלשון מ"מ הוה נדר כיון שהחכמים אמרו זה. ועיין תוס' ב"ב דף קס"ד ע"ב גבי דיגון ע"ש דכתבו ג"כ כן. ועיין בירוש' רפ"א דנזיר ונדרים דמבואר שם להיפך משיטת רבינו דאף במקומות אחרים הוה נזיר. אך י"ל דזה הוה כמ"ד לשון שבדו וגם י"ל דזה תליא בהך מחלוקת דידים שאינם מוכיחות ועיין תוס' קידושין דף ו' ע"א ד"ה לא יהא דגבי הני לשונות אף אם אינו מבין מ"מ כיון שמכוין לקדושין הוה קידושין ע"ש ועיין בהך דזבחים דף מ"ו ע"ב גבי הך דר"י משום תנאי ב"ד ע"ש ובמס' טבול יום סוף פ"ד ובירוש' פ"ה דדמאי ה"ב בסומך על תנאי ב"ד וכו' אך כאן כיון דכתיב כי יפליא לא מהני זה. ועי' בהך דנזיר דף ס"ב ע"א מה דמחלק שם בין ישראל לב"נ גבי מופלא דאם אינו יודע להפלות גבי עכו"ם לא הוה נדר וגבי ישראל הוה נדר כיון דגדול הוא וכמש"כ רש"י בנדה דף מ"ה ע"ב. אך זה רק בלשון תורה אבל לא בלשון אחר. ועיין לקמן בהל' נזירות פ"א ה"ה דבנזירות לא בעי דבר שמשמעו אצל כל העולם ומחלק בין נזירות לשאר נדרים משום דהוה גדר נדרי הקדש. וכן מבואר בירוש' שם דנזירות שאני וזה ג"כ מה דר"ל הגמ' בנזיר דף ס"ב גבי כי יפליא לאתויי ידים שאינם מוכיחות ור"ל כה"ג וגרס שם הניחא למ"ד לא הוי ידים בכ"מ ולכך גבי נזירות צריך קרא יתירא. אך מ"מ צריך להבין מה שהוא אומר. ומה דאמר שם גבי כינוין דרק במקומות העלגים ר"ל כדאמר בירוש' שם דאומר אם הדין שזה הלשון תופס נזירות אהיה נזיר ואם לא לא. משא"כ כאן גבי שבועות ונדרים דלא מהני זה. והנה מלשון רבינו כאן משמע דרק אם משנים לשון ארמי בזה מהני ולא שאר לשונות. דשוב הוה כמו כינויי כינוין. ועיין בהך דנדרים דף כ"ב ע"ב גבי הך דאם נדרת במוהי ובהך דב"מ דף פ"ה ע"א מומא כו'. ובאמת בדברי ספר המצות לרבינו נראה דר"ל כמו דנשבע במשה. עיין במ"ע ז' ובדברי ירוש' נדרים פ"א על הך דבמוהי הובא בר"ן דף י'. אך לא ר"ל בשבועה שנשבע כו' רק בנבואת משה וכעין מ"ש רבינו לקמן פי"ב ה"ד לחלק בין תורה לכתבי הקדש. וזהו משום דשבועה הוה כנשבע במלך עצמו כמבואר בספרי פ' מטות וזהו נבואת משה. ועיין בתוספתא ספ"ב דשבועות דגבי שבועת העדות לא מהני בתורה ע"ש:

11 מתני' הרי אלו כנויין לחרם - ובגליל אפילו בסתם אסור דמשמע חרמי גבוה לפי שאין מכירין בחרמי כהנים וביהודה דוקא במפרש חרם של בדק הבית וכדאיתא לקמן בפ' ואלו מותרין נדרים דף יח::

12 נדר במוהי הרי אלו כנויין לשבועה - במוהי כנוי למשה בשבועת משה כדכתיב שמות ב׳:כ״א ויואל משה והכי איתא בירושל' והאי דקאמר נדר במוהי ולא קאמר שבותה שקוקה במוהי אפרש בגמ' בס"ד:

2 צפנת פענח על התורה פתח ↗

שם. איש כי ידר נדר לה׳ או השבע שבעה וגו׳.ספרי שם: מה הפרש בין נדרים לשבועה, בנדרים כנודר בחיי המלך, בשבועה כנשבע במלך עצמו, אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר מ״ב ב׳ חי ה׳ וחי נפשי אם אעזבך.עיין בהך דנדרים דף כ״ב ע״ב גבי דאם נדרת במוהי, ובהך דב״מ דף פ״ה ע״א מומא וכו׳. ובאמת בדברי ספר המצות לרבינו נראה דר״ל כמו דנשבע במשה, עיין במ״ע ז׳ ובדברי ירושלמי נדרים פ״א על הך דבמוהי הובא בר״ן דף י׳, אך לא ר״ל בשבועה שנשבע וכו׳ רק בנבואת משה, וכעין מ״ש רבינו לקמן פי״ב הל׳ ד׳ לחלק בין תורה לכתבי הקדש, וזהו משום דשבועה הוה כנשבע במלך עצמו כמבואר בספרי פ׳ מטות וזהו נבואת משה.

« ר"ן על נדרים י׳ ע״א:י׳ ר"ן על נדרים י׳ ע״א:י״ב »